<h1>הפרדס לרש"י הלכ' עינייני קידושין</h1>
<h2>דף מא.</h2>
בחור אחד היה במגנצא והקנה קניין לשתי עדים ואמר להם לכו (ב)[ל]וורמשא אל אחי ואמרו לו שיקדש לי אשה (פ"ל) [פלונית] וכששמעו ר' המקום, אמר[ו] לו, לא היה לו להקנות קניין, אלא לומר להם בלא קניין, היו עדים ואמר[ו] לאחי שיקדש לי אשה (פ"ל) [פלונית] ובקידושי אחיו כך יאמר בפני עדים, תהא מקודשת בטבעת זו לאחי (פ"ל) [פלוני] כדת משה וישראל.
(השולח קידושין לאשה זכרון עדות (וכו') [שהיתה בפנינו בכך בשבת, בכך וכך ימים לירח פלוני, שנת כך וכך לבריאת עולם, למניין שאנו מונין כאן במקום פלוני, איך פלוני בר פלוני אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו לפלוני בר פלוני מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה] ומיניתיו שלוחי כדי שילך (במקום) [למקום] (פ"ל) [פלוני] ויקדש [לי] אשה (פ"ל) [פלונית בת פלוני] כדת משה וישראל. ותהא ידו כידי ופיו כפי ודיבורו כדיבורי, וכל תנאי שהוא עושה (לה) ליתן [לה] יהא שריר ומקויים (וכו') [עלי] וכל מה ש[הוא] עושה יהא עשוי וקנינא (וכו') [מן פלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני ככל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים וחותמין שניים]).
וזה פירש רבינו שלמה, העושה את חבירו שליח לקדש לו אשה, אינו צריך לכתוב לו שטר הרשאה בקניין, אלא כך יכתוב לו. בפנינו אנו חתומי מטה מינה פ[לוני] ב[ן] פ[לוני] את [פלוני בן פלוני] לקדש לו אשה פל[ונית] בת פ[לונית] ויחתמו העדים, דשליח שעשה בעדים כשר, בין הוא לפניו בין אינו לפניו. [ו]הרשאה זו למה. לא הוצרכו הרשאה אלא להוציא חפץ מיד חבירו. ושליח שמקדש אומר, תהא [מקודשת] לפ[לוני] בן פ[לוני] [בטבעת זו] כדת משה וישראל. כך הורה רבי וכך נהגו העם.
<h2>דף מה:</h2>
שאלתי קטן בן י' או בן י"א [שנה] שקידש לו אביו אשה בעדים, אם ימאנו צריך גט או לאו. ושיגר מן וורמשא בבתי ידו, חזיתי גבר הגון מהיר במלאכת שמים, חבוש כלי מלחמת התורה, לא מש מאהל להגות יום וליל, לדלות בארות עמוקים, לפענח רזי תורה, להשקות (חדרים) [עדרים], להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהידהן להתפטם למקריבים בצלו שומע מפקד, (כיצת) [פיצת] שפתיו ברור מללו בשל אשר (שולח) [שלה] דגים, למצוא גדולים וקטנים, למלאות אוצרות דכלים ומשוח וכמוס ותקוע וחתום במילוי חטייה ומיצר בירורי מידותיו שפוכות גדושות ומבורצות לאין [סוף], (דוה) [הנה הוא] גם הוא חביב והאהוב (והקיר) [והיקר] יחידי חמודי (נכרי) [נכבדי] ר' נתן בר מכיר ז"ל, יהי רצון בעל מלאכתו לכלות ימיו ושנותיו [בטוב ו]בנעימים ולהצליח חפץ יוצרו [בידו] ולמלאות כל רעיונותיו ברעיון לבי ונפש העלוב יצחק האוהבו [ב]אהבה קשורה בכל לבי הנה באתי להשיבו על משאלותיו כי הוא גאון התיר לפי דלות דעתי כריח הניחוח לחוות דעי נגד אלוני בשן ברושי ארז[י] הלבנון א[ף] ע[ל] פ[י] כ[ן] (בעונותינו) [בעניותי] צריכה גט. כי מצינו בכל התורה כולה שזכין לאדם שלא בפניו, וזה גלוי שזכות [הוא] לו לאדם שמקדש לו אשה הוגנת. ותנן [גיטין י"א ע"ב] האומר תן גט [זה] לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה [לחזור] (על) [ב]שניהם יחזור, דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים מפני שזכות הוא לעבד שיצא מתחת רבו לחירות. והלכתא כדברי חכמים. ובכל צד ובכל עניין אין לומר שאין לו זכות שאם לא (תוושר) [תיושר] בעיניו הרשות בידו לגרשה ולישא אחרת, [ו]אם ישרה בעיניו יקיימינה. ועוד בכל מקום [מצינו ש]החמירו חכמים בספק אשת איש, שבכל מקום ששנינו חולצת ולא מתייבמת היינו משום ספק אשת איש ולחומרא אף על גב דפסלינן לה מכהן.
ועוד בדבר זה שלא מיחה בקידושי [אביו] עד י"ג שנה וחצי, (מכאן) [מאן] לומר לן [דילמא] ארצוי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקביל(י), ולאחר מכאן חזר בו [ו]אין חזרתו חזרה גמורה וצריכה הימינו גט. ועוד שלא יהו בנות ישראל הפקר בכל עניין אין לפקפק באיסור [אשת] איש. ואם נפשך לומר (ונרצה) [נתרצה] האב אמרינן נתרצה הבן לא אמרינן, יש להשיב דהא לא משתעי אלא בגדול שקידשו אביו שלא מדעתו, ורגלים לדבר דבגדול משתעי מדפריך ואמר דילמא (לא) שויה שליח, ואי בקטן והא אין שליח[ות] (בקטן) [לקטן]. ועוד ראייה לדבר דתפשו קידושי האב שקידש לבנו קטן דזה אחד מן הדברים דחייב למולו ולפדותו וללמדו ספר וללמדו אומנות ולהשיאו אשה, [ואי אפשר לומר שדבר זה מיירי בגדול, דדומיא דהנך למולו ולפדותו וללמדו ספר וללמדו אומנות] מה הנך בקטן [אף להשיאו אשה בקטן] דהוא בן ט' ראוי לביאה. ועוד ראייה אחרת דבקטן מיירי, מדאמר [בראשית רבה ס"ג י'] חייב אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך אומר ברוך שפטרני מעונשו של זה, מדפטיר מיכאן ואילך מיכלל דעד השתא בחיוב עליו, ושלום.
ועל שטר המתנה שאמרת שנוהגין (לבת אחר) [לכתוב, אם] (ה)תגבה עם הכתובה ואם לאו, אם ישנו שטר מתנה בידה תגבה (על) [כל] מה שכתב בה ואפי' מן היתומים לבד הכתובה, ואם אינו בעין אינה יכולה להוציא כלום מן היתומים בשבועתא. אבל אם היא תופשת תשבע ותגבה הכל (במתנה) [המתנה] והכתובה. כך השיבוך רבותי[נו] (ע"ה והברכה) [עליהם הברכה והשלום] ועלינו בזכותם. אבל רבינו שלמה בר' שמשון פוטרה בלא גט מראייה שכתב במסכת קידושין [נ' ע"ב] וכן קטן שקידש א[ף] ע[ל] פ[י] ששיגר סבלונות וכו'. ואף הרב רבינו קלונימוס מרומי נ"ע פוטרה בלא גט ואין חששה באותן הקידושין. ומראה ראיות בשאלתות דרב אחא בס' הזהיר. ואני עיינתי בספר הזהיר ולא מצאתי נידמת להאי טענה שקידש לו אביו בלא דעת הבן כי אם זה המעשה. מעשה מי שהלך לקדש לבנו אשה ומשך בני אדם עמו והלכו [ל]כל הדברים על עיסקי קידושין ועסק הכתובה על דעת זקינתה, והנערה היתה מבפנים בחדר (ומפיה תיקנו) [ומשהתקינו] כל הדברים על דעת הזקינה ועל דעת העדים, ואמר[ו] העדים נדע [דעתה] של נערה. נכנסה אחותה הגדולה ושאלה את פיה בחדר[ה]. ואמרה להן, שאמרה הנערה כל מה שזקינתי עושה מקובל עלי, ויצאו להן על הדבר הזה. ואחר[י] ימים שבאו לקדשה באו האסטרוטין וברחו הכל מפניהם ולא אכלו ולא שתו שם (ונג') ולא נגמר הדבר ולא נתקדשה, ואפי[לו] הנערה לא היתה שם, אלא שהביא החתן מעט בשר ובישלו יורה אחת של בשר בביתה של נערה (ונאכלה) [ואכלו] בביתה של נערה, ואכלה הנערה ממנו. וביום ב' מתה זקינתה וחזרה בה הנערה אחר מיתת זקינתה. ובא אדם (אחד) [אחר] לקדש[ה]. ובא אביו של אותו הנער ואמר מקודשת היא לבני, ובאו העדים והעידו בדבר שכתוב למעלה. כך היה המעשה. שואלין למי היה הבשר, ושאלו ואמר השליח, נתן לי אביו של נער כסף אחד ליקח בשר, ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנערה משמו של אבי הנער וקיבלה אותו אחות[ה] הגדולה ממני, ושאלו את הנערה, אכלת מן הבשר, אמרה כן, אלא ששאלתי אחותי הגדולה, הבשר הזה מהיכן הוא. אמר[ה] לי אחותי בהמה אחת היתה לנו והיתה מסוכנת ושחטנוה. כיון שאמרה לי כן אכלתי מן הבשר. אחותי אמר[ה] לי וסמכתי עליה, יצאה ממני וחזרה עוד ואמר[ה] לי כן וכן אמרתי לה, איני מקבלת עלי ויצאה ממני איני יודעת מה אמר[ה] לה[ן]. והנערה יתומה ועומדת על פירקה, אבל הנער [עד עכשיו] לא הביא סימנין, בן י"א שנה. כך הוא המעשה. תשבע הנערה (אחותה) במעמד אחותה הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו של נער היה ושלא שלחו אביו של נער בדעת זו לשם קידושין בספר תורה, ומותרת היא לינשא לכל [מי] שתרצה בלא גט ולכהן [היא] מותרת. ומזה ביקש לדקדק מה שמשביעין אותה שלא קבלתי לשם קידושין, לפי שהיא עומדת על פירקה, ואינה יכולה למאן (ואי לא) [ואלו] היתה קטנה כמו הנער הקטן אפי[לו] קיבלתן לשם קידושין ואחר כך ממאנת מצי למאן ואינה צריכה גט. ותמהתי על זה ואלו היתה קטנה פחותה מבוגרת והשיאוה אחיה ואמה ואפי[לו] קידשה גדול מצי למאן לכשגדלה, וכל שכן בשקידשה אביו של נער, והנער היה קטן בן י"א שנה ומצאתי ראייה בהלכות גדולות שקידושין של קטן לאו כלום הם דהכי מסק[ינן] במילת[א], [דהלכתא] קטן שקידש אין קידושי[ו] קידושין ואין כתובתו כתובה. ואם נשא אשה (אחרת אותן קידושין) והוליד בנים ועדיין לא הגיע לי"ג שנה ויום א' אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו כשרים הם ונקראין על שמו. ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט. וכשיגיע לשלשה עשר שנה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת. (ואם) [ואסור] לשהות [עם] אשתו בלא כתובה וקידושין לאחר שלשה עשר שנה [ויום אחד] מפני ש[ה]כתובה הראשונה אין משתעבדין בה נכסים. ואם בא עליה לאחר שלשה עשר שנה ויום אחד אף על פי שלא קידש[ה] ולא [כתב לה] כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה גט, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקנאה בביאה. ומהכא מצי למידק מדקאמ[ר] לכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד יחזור ויקדש מכלל דאותן קידושין הראשונים כשקידש כשהוא קטן (ו)לא כלום הן, [כ]שלא קנאה בביאה ואינה צריכה הימנו גט על אותן קידושין הראשונים (בשלא) [כשלא] קידשה (ו)לאחר י"ג שנה ולא [קנאה] (כביאה) [בביאה].
